אמנות זה | לאה פילובסקי
אמנות זה לִצְעֹק אַבְשָׁלוֹם, אַבְשָׁלוֹם, כְּשֶׁמֵּת יַקִּירֵנוּ שֶׁשְׁמוֹ בִּכְלָל רָנִּי, אוֹ שַׁי. ספרה הראשון של לאה פילובסקי, אינו ספר ביכורים. "אמנות זה" הוא ספר בשל הכתוב ביד בוטחת וערוך משירים שנכתבו במשך כשמונה עשרה שנות יצירה ססגונית, עתירה ומורכבת. משוררת "אמנות זה" ממוקדת בקשר הגורדי המורכב שבין אדם, אמנות ואמונה. היא קופצת ראש למים העמוקים […]
האוריום | שרון אס
"אוֹ שֶׁאֹמַר זֹאת מַהֵר אוֹ שֶׁאֶשְׁתֹּק. יֵשׁ שְׁתֵּי דְּרָכִים לִכְתֹּב. עִם סַכִּין שְׁלוּפָה בָּאוֹר, בְּאֶגְרוֹף יָמִין. בִּשְׂמֹאל, הַלֵּב שֶׁעָקַרְתִּי מֵהֶחָזֶה. וּצְעָקָה – בּוֹאוּ הֵנָּה נִרְאֶה אֶתְכֶם עַכְשָׁו, פַּחְדָנִים. אוֹ בְּסַכִּין אֲחוּזָה בֵּין הַשִּׁנַּיִם. וּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם מְגַשְּׁשׁוֹת לְזִיז בַּבּוֹר. וּנְהָמָה – בּוֹאוּ הֵנָּה. נִרְאֶה אֶתְכֶם אַמִּיצִים לַעֲלוֹת מֵהַחֲלוֹמוֹת לַתְּבוּסָה." (מתוך מחזור השירים "זמר"). על הכתיבה ספר […]
עשב הזמן | נורית זרחי
ראיתי בנות ים אַחֲרֵי הֲלִיכָה אֲרֻכָּה בְּעִגּוּל מַה נּוֹתַר? לִלְמֹד לְחַבֵּק אֶת עַצְמֵךְ כָּל מַה שֶּׁפָּגַע, יְלָדִים גְּבָרִים אוֹ רוּחַ הַכֹּל הָפַךְ קֶצֶף. עַל קַו הַחוֹף מִשְׁבָּרִים בָּלְעוּ אֶת גָּבְהָם הַגַּל הֵקִיא אֶת בְּנוֹת הַיָּם הַקְּשִׁישׁוֹת כְּבֵדוֹת מִקּוֹנְכִיּוֹת וְעֶצֶם, מְלוּחוֹת מִדַּי לְאַהֲבָה אוֹ מָרוֹת, שֶׁלֹּא כְּכַלְבֵי הַיָּם, לֹא מִכְּבוֹדָן לִצְעֹק מִמַּעֲמַקִּים. שְׁתוּקוֹת יוֹתֵר מִסַּלְעֵי הַטִּיט, […]
כיפה אדומה | רק תני לו אויב | רחל פרץ
הַקּוֹרֵא קוֹרֵא, הַמִּלִּים תִּפְזֹרֶתהַמַּקּוֹר נִנְעָץ אַחַת אַחַת, לִפְרָקִים בּוֹלֵעַ בִּשְׁלֵמוּת,לִפְרָקִים מְנַקֵּר וּמְפַצֵּחַ וּמַנְשִׁיר וּמְלַקֵּט פֵּרוּרִיםכְּמוֹ הָיוּ חֲדָשִׁים, לֹא שְׁבָרִים וְשִׁבְרֵי שְׁבָרִים,וּבִטְנוֹ מִתְמַלֵּאת וְנִדְמֶה שֶׁהַשִּׁיר מִתְעַכֵּל,אֶלָּא שֶׁאָז נִפְעֶרֶת הֶחָצֵר בְּאַחַתוְהַתְּהוֹם מְסֻדֶּרֶת מְאֹד.כָּל עוֹדהַקּוֹרֵא לֹא יִפֹּל.(מתוך הפרק "כיפה אדומה") בוהָה בשער הריק, התמלאה כּיפּה אשְמה סתומה ושמטה את הסלסילה. אולי סבתא כועסת כי אכלה הכל. ומה יאכלו […]
לקיר אחד קראתי בית | צביה ליטבסקי
לקיר אחד קראתי בית לְקִיר אֶחָד קָרָאתִי בַּיִת. בִּשְעַת צָהֳרַיִם מִתְכַּנֵּס בּוֹ צִלּוֹ. לוּ הָיִיתִי צֵל בַּלַיְלָה זוֹחֵל הַמִּדְבָּר וְחַיּוֹתָיו הַקְּטַנּוֹת עֲטוּפוֹת הַחֲשֵׁכָה לִרְבֹּץ לְמַרְגְלוֹתָיו. הַשָּמַיִם הַדְּלוּחִים מִתְבָּהֲרִים. אֲנִי שׁוֹמַעַת צִפּוֹר רִאשׁוֹנָה. "לקיר אחד קראתי בית" חוקר בעיקרו את הקשר הסבוך שבין אם לבת. ליטבסקי מתבוננת משני צידי המתרס, כבת לאמה וכאם לבנותיה, וכן במערכת […]
תהום להיאחז בה | בתאל קולמן
אולי הלילה לִפְנֵי נְפֹל שֵׁנָה עַל עַפְעַפֶּיךָ, כְּשֶׁיּוּטְלוּ צְלָלִים רַכִּים בֵּין הַקִּירוֹת, אַחַת מִצַּלְעוֹתַי – תִּמְצָא בֵּין נוֹצוֹת הַפּוּךְ וְהַכְּסָתוֹת אַחַת מִצַלְעוֹתֶיךָ וְיַחַד תִּהְיֶינָה עִיר מִקְלָט. הַלַּיְלָה בָּשָׂר מִבְּשָׂרְךָ וְעֶצֶם מֵעַצְמִי יַעֲנוּ לַשֵּׁם אָדָם. ההקשבה לגוף, לנפש, לזמן, לזיקות ביניהם ולתמורות ההדדיות המתחוללות בהם, עומדת במרכזם של 31 השירים והמחזורים שב"תהום להיאחז בה". בית, אלוהים, […]