עשב הזמן | נורית זרחי
ראיתי בנות ים אַחֲרֵי הֲלִיכָה אֲרֻכָּה בְּעִגּוּל מַה נּוֹתַר? לִלְמֹד לְחַבֵּק אֶת עַצְמֵךְ כָּל מַה שֶּׁפָּגַע, יְלָדִים גְּבָרִים אוֹ רוּחַ הַכֹּל הָפַךְ קֶצֶף. עַל קַו הַחוֹף מִשְׁבָּרִים בָּלְעוּ אֶת גָּבְהָם הַגַּל הֵקִיא אֶת בְּנוֹת הַיָּם הַקְּשִׁישׁוֹת כְּבֵדוֹת מִקּוֹנְכִיּוֹת וְעֶצֶם, מְלוּחוֹת מִדַּי לְאַהֲבָה אוֹ מָרוֹת, שֶׁלֹּא כְּכַלְבֵי הַיָּם, לֹא מִכְּבוֹדָן לִצְעֹק מִמַּעֲמַקִּים. שְׁתוּקוֹת יוֹתֵר מִסַּלְעֵי הַטִּיט, […]
הבל יתן לך נשיקה | נורית זרחי
ככל אמנות, אם התמכרת לה כְּכָל אָמָּנוּת, אִם הִתְמַכַּרְתָּ לָהּ, אִמִּי הִשְׁתַּכְלְלָה בִּכְתִיבַת מִכְתָּבִים. מְסִיטָה אֶת גִּזְרוֹת הַסְּבִיבוֹנִים מִשֻּׁלְחָן הַמִּטְבָּח (אָדוֹן נִכְבָּד, לְצַעֲרִי לֹא אוּכַל לְשַׁלֵּם הַחֹדֶשׁ, בַּעֲלִי), הִיא מְעִיפָה מַבָּט צִיפָּרְנִי בַּיוֹשֵׁב מוּלָה, כְּעָגוּר פָּצוּעַ וְדִבּוּרוֹ נַהֲמָה נְבוּבָה, שׁוֹקֶלֶת אֶת אֵיכוּת הַתֵּאוּר: מְצִיאוּתִי אֲבָל לֹא מִדַּי. (מְטֻפֶּלֶת לְבַד בִּשְׁלֹשָׁה יְלָדִים רַכִּים) גַּם בִּי? לְהָפִיס […]