שנתיים | נתן וסרמן
הַחַיִּים בִּתְקוּפַת הַקֶּרַח הָיוּ קְצָרִים וְאַכְזָרִיִּים. שֶׁלֶג כִּסָּה אֶת הָרְחוֹבוֹת, כְּשֶׁהָיִינוּ חוֹזְרִים מֵחֲדַר הַכֹּשֶר, רְטֻבֵּי שֵׂעָר וּמַהְבִּילִים. כְּפוּפִים לִקַּטְנוּ בַּחֲטָף גַּרְגְּרִים אֶל תִּיקֵי הַהַחְלָפָה שֶׁלָּנוּ. מַה שֶּׁשָּׁמַט הָאֶחָד אָסַף הַשֵּׁנִי, מַה שֶּׁאָסַף הַשֵּׁנִי רִצֵּד בַּחֲלוֹמוֹת הַשְּׁלִישִׁי. מַה מַּשְׁמָעוּת עֶדְרֵי הָאַיָּלִים שֶׁבְּעֹמֶק הַמְּעָרָה? מִי צִיֵּר אוֹתָם בְּהֶעְדֵּרֵנוּ בְּצִבְעֵי אֲדָמָה, בִּזְמַן שֶׁמַּעֲלִיּוֹת שְׁקוּפוֹת הֶעֱלוּ אוֹתָנוּ אֶל הַמִּשְׂרָד? […]