ארץ מתהפכת | עמרי גנשרוא

הזמנה

בּוֹאִי נְהַגֵּר. בַּאֲרָצוֹת בָּהֶן הַשֶּׁמֶשׁ לֹא זוֹרַחַת לֹא יִרְדֹּף אַחֲרֵינוּ צֵל.

דַּמְיְנִי: שְׁנֵי עוֹרְבָנִים בְּלַפְּלַנְד – כְּנָפַיִם טוּרְקִיז, זָנָב אָרֹךְ, אָפֵל – 

בּוֹנִים בְּיַחַד בַּיִת בְּיַעַר עֲרָפֶל. 

בּוֹאִי! נֵלֵךְ בְּכָל הַשְּׁבִילִים. לֹא תִּהְיֶה לָנוּ מְנוּחָה

עַד שֶׁנִּמְצָא קֵן. כֵּן! 

נַשְׁאִיר אֶת הָרָהִיטִים, גַּם אֶת הַסַּפָּה הַצְּהֻבָּה

נִמְצָא כְּשֶׁנַּגִּיעַ, נִתְלֶה וִילוֹנוֹת מַלְמָלָה. 

כְּעוֹרְבִים נְלַקֵּט בּוֹהֲקִים: נוּרוֹת כּוֹכָבִים, שְׁעוֹן קוּקִיָּה, תָּמִי 4

כְּאֶבֶן שְׁתִיָּה. קָתֶדְרָלוֹת גְּדוֹלוֹת נִבְנוֹת 

מִלְּמַעְלָה

מַטָּה. גַּם אֲנַחְנוּ

נַתְחִיל בְּעִטּוּרִים, נִתְקַשֵּׁט בְּרוֹזֵטוֹת, נַנִּיחַ חָתוּל בִּמְקוֹם גַּרְגּוֹיְל,

בֵּין הַקַּפֵּלוֹת לַצְּרִיחִים – נִבְחַר כִּפַּת שָׁמַיִם.

בַּחוּץ נַצִּיב קְשָׁתוֹת וְעַמּוּדִים, לַמַּמְטֵרוֹת בַּפַּארְק נִקְרָא: פָּבִילְיוֹן שֶׁל מַיִם!

הִנֵּה וְיֵשׁ לָנוּ מָקוֹם בִּן לַיְלָה, בּוֹאִי! 

– וִיסוֹדוֹת?

– תַּגִּידִי, יְסוֹדוֹת?!

מתהפכת

הַנָּמֵר מִבִּקְעַת עֻבְדָּה

שֶׁמִּתְגַּלֶּה לְכוֹכָבִים בִּלְבַד

שֶׁשּׁוּעֲלֵי הָאֵזוֹר מַכִּירִים אֶת זְנָבוֹ הָאָרֹךְ כְּסֻלָּם

מְסַפֵּר לִי: הָאָרֶץ מִתְהַפֶּכֶת

בִּשְׁנָתָהּ. רְכָסִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים

עַד לִבַּת הַשֶּׁבֶר. וְשָׁם, בְּשַׁעַר הַשָּׁמַיִם, הַבְטָחָה 

בִּדְמוּת נְמֵרָה נָמָה

מִתְעוֹרֶרֶת. כֻּלָּם כְּבָר יָצְאוּ לַכִּכָּר, נוֹהֲמִים

מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה. וַאֲנִי פּוֹנָה 

לְכִוּוּן אַחֵר, הַרְחֵק. 

בָּרַחְתִּי מַהֵר מִדַּי? לֹא. בְּצַעַד מָתוּן.

אֲנִי מַצִּיעָה כָּרִית אֶבֶן וְנִשְׁכֶּבֶת בַּמָּקוֹם הַהוּא:

כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ בַּבַּיִת עָלַי לַחֲלֹם.

גילוי נאות

אֲנִי אוֹהֶבֶת מַיְנוֹת. אֲנִי מִתְנַגֶּדֶת לְהֶרֶג מִינִים פּוֹלְשִׁים, הֲשָׁבָה לַטֶּבַע

עִקּוּר חֲתוּלִים. לִפְעָמִים אֲנִי חוֹטֵאת

אֲפִלּוּ בְּצִיּוֹנוּת, מַשֶּׁהוּ נוֹרָא

פּוֹרֵשׂ כְּנָפַיִם 

עָף.

מַיְנוֹת אִתִּי תָּמִיד. כְּשֶׁאֲנִי מְדִיחָה כֵּלִים בַּמִּטְבָּח, לְיַד עֵץ זַיִת, 

יוֹשֶׁבֶת לְצַד אָח בּוֹעֶרֶת מַיְנָה פּוֹעֶרֶת מַקּוֹר צְהַבְהַב עַל אֹרֶן גָּשׁוּם בְּגֶרְמַנְיָה

וְגַם וִיֶּטְנָאם, חוֹצָה כְּבִישׁ סוֹאֵן, מַיְנָה מְנַקֶּרֶת פִיקוּס וְאֵין לָהּ בְּעָיָה

עִם הַחֹם שֶׁל אַבּוּ דַאבִּי, נוֹצוֹת חוּמוֹת בְּמִזְרֶקֶת הַשַּׁיִשׁ כְּשֶׁאֲנִי מַזִּיעָה

אֶת דַּרְכִּי לַתַּחֲנָה הַבָּאָה, הַמַּיְנָה מַמְרִיאָה

צוֹוַחַת: לְכִי לָךְ מֵאַרְצֵךְ מִמּוֹלַדְתֵּךְ

פִּרְשִׂי כְּנָפַיִם וְעוּפִי

כָּל הָעוֹלָם שֶׁלָּךְ לִפְלֹשׁ לִבְלֹשׁ לִכְבֹּשׁ לִקְרֹעַ וְלִטְעֹם.

ארץ מתהפכת  |  עמרי גנשרוא

ספר שירה חדש בסדרת כבר, בעריכת ליאת קפלן, ספטמבר 2026

גילוי נאות

אֲנִי אוֹהֶבֶת מַיְנוֹת. אֲנִי מִתְנַגֶּדֶת לְהֶרֶג מִינִים פּוֹלְשִׁים, הֲשָׁבָה לַטֶּבַע

עִקּוּר חֲתוּלִים. לִפְעָמִים אֲנִי חוֹטֵאת

אֲפִלּוּ בְּצִיּוֹנוּת, מַשֶּׁהוּ נוֹרָא

פּוֹרֵשׂ כְּנָפַיִם

עָף.

מַיְנוֹת אִתִּי תָּמִיד. כְּשֶׁאֲנִי מְדִיחָה כֵּלִים בַּמִּטְבָּח, לְיַד עֵץ זַיִת,

יוֹשֶׁבֶת לְצַד אָח בּוֹעֶרֶת מַיְנָה פּוֹעֶרֶת מַקּוֹר צְהַבְהַב עַל אֹרֶן גָּשׁוּם בְּגֶרְמַנְיָה

וְגַם וִיֶּטְנָאם, חוֹצָה כְּבִישׁ סוֹאֵן, מַיְנָה מְנַקֶּרֶת פִיקוּס וְאֵין לָהּ בְּעָיָה

עִם הַחֹם שֶׁל אַבּוּ דַאבִּי, נוֹצוֹת חוּמוֹת בְּמִזְרֶקֶת הַשַּׁיִשׁ כְּשֶׁאֲנִי מַזִּיעָה

אֶת דַּרְכִּי לַתַּחֲנָה הַבָּאָה, הַמַּיְנָה מַמְרִיאָה

צוֹוַחַת: לְכִי לָךְ מֵאַרְצֵךְ מִמּוֹלַדְתֵּךְ

פִּרְשִׂי כְּנָפַיִם וְעוּפִי

כָּל הָעוֹלָם שֶׁלָּךְ לִפְלֹשׁ לִבְלֹשׁ לִכְבֹּשׁ לִקְרֹעַ וְלִטְעֹם.

ארץ מתהפכת אינה ספר אלא מצב. מצב של תנועה מתמדת, של חיפוש, איבוד, עיבוד ומציאה. זוהי רעידת אדמה בה אף אחד לא נותר יציב, גם לא אני ואת. הנסיונות הנואשים לאחוז בדבר מה ולהתייצב – בשירה או בשפה, באדמה או בעננים, אולי בך – נשאבים למערבולת וקורסים, ואנחנו נסחפות איתם. בתוך המסע לאיתור המשען מסתחררת איתנו גם הגאוגרפיה, מתעתעת ומרצדת, מתעצבת מחדש עם כל שיר.

עמרי גנשרוא (1999) היא מחברת הרומן 'איפה שמתחיל הפרא' (2026, כנרת-זמורה-דביר) ודוקטורנטית באוניברסיטה העברית. נעה בין לימודי שפות הודו ואינדונזיה, לחפירות ארכיאולוגיות בטג'קיסטן,  לריקוד על עמוד ואקרובטיקה. ארץ מתהפכת הוא ספר השירה הראשון שלה.