שׂישׂו את ירושלים

לְבַסּוֹף נִפְרַדְתִּי מֵאֱלִינוֹר בִּגְלַל הַחַמָאס. וְדַוְקָא בְּמִסְעֶדֶת פְלוֹרֶנְטִין.
לֹא יָכֹלְתִּי לִסְבֹּל אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁהִיא מַצְדִּיקָה פִּגּוּעִים "בִּגְלַל הַכָּבוֹד
שֶׁל הַפָּלֶשְׂתִּינָאִים". מִיָּד הִקְפַּצְתִּי אֶת צַלַּחַת הַזֵּיתִים עַל הַשֻּׁלְחָן
וְהוֹדַעְתִּי שֶׁהִיא שִׁטְחִית, חַסְרַת בִּטָּחוֹן וּמְנַסָּה לִמְצֹא-חֵן
כְּמוֹ פְּעֻלָּה בְּנֹעַר הָעוֹבֵד. קַמְנוּ מֵהַשֻּׁלְחָן.
בַּיְצִיאָה הִיא הִתְעַקְּשָׁה לְהַחְזִיק לִי אֶת הַיָּד, סֵרַבְתִּי.
בִּקְּשָׁה לַעֲשׂוֹת סִיבוּב בָּרֶגֶל, הִסְכַּמְתִּי.
הָלַכְנוּ לַמּוֹשָׁבָה הַגֶּרְמָנִית.
הִיא הִקִּיפָה בִּנְיָן נָטוּשׁ וַאֲנִי יִדִּיתִי אֲבָנִים לַחוֹל.
סָפַרְתִּי 8 אֲבָנִים עַד שֶׁהִיא חָזְרָה, תּוֹסֶסֶת
כְּמוֹ טֶמְפְּלְרִית חֲצוּפָה שֶׁהִגְנִיבָה אַרְגַּז תַּפּוּזִים לַכִּיס.
הוֹדַעְתִּי שֶׁזֶּהוּ, הַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת, וְהֶחְזַרְתִּי אוֹתָהּ הַבַּיְתָה בָּאוֹפַנּוֹעַ.
כָּל הַדֶּרֶךְ נִסִּיתִי לָשִּׁיר "שִׂישׂוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם", אֲבָל נִכְשַׁלְתִּי.
לֹא הִגַּעְתִּי לַטּוֹנִים הַגְּבוֹהִים, בְּעוֹד הִיא מְזַמְזֶמֶת אֶת הַפִּזְמוֹן בְּלִי לְזַיֵּף.
שְׂמֹאלָנִית דְ'שְׂמֹאלָנִית, אוֹהֶבֶת שִׁירֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
עָבַר שָׁבוּעַ וְלֹא הֶחְזַרְתִּי לָהּ טֶלֶפוֹן. נִסִּיתִי לִפְנוֹת יָמִינָה
וְהִכַּרְתִּי קְצִינַת קֶבַע. לֹא מִתְעַנְיֶנֶת בְּפּוֹלִיטִיקָה, מַה זֶּה שָׁוֶה.
הִכַּרְתִּי מִישֶׁהִי אַחֶרֶת, מוֹרָה לְיוֹגָה שֶׁכָּל הַזְּמַן שָׁלְחָה לִי שִׁירִים לַעֲרִיכָה.
חִפַּשְׂתִּי בָּהֶם פּוֹלִיטִיקָה וְלֹא מָצָאתִי. כָּךְ שֶׁלְּבַסּוֹף נִפְרַדְתִּי מֵאֱלִינוֹר.
תָּמִיד הָיִיתִי חָזָק בִּידִיעַת הָאָרֶץ.

ספרו של יקיר בן-משה, "תנשום עמוק, אתה נרגש", הוא פרטיטורה של גוף: הגוף האירוטי, היצרי, היומיומי, הפשוט, הנמוג אל תוך הבשר. הספר, מעין אוטוביוגרפיה פואטית של פגישות, פרידות, מעשים של יום יום, מציע אינספור התבוננויות בגוף ומתוכו ברגעיו החשופים ביותר. "כַמָּה עֵירֹם קוֹל / הַלּוֹחֵךְ אוֹתִיּוֹת עַל מִפְתַּן הַגָּרוֹן".
"תנשום עמוק, אתה נרגש" הינו ספר המבקש לתת שמות וקולות למציאות העכשווית.
זוהי פואטיקה מרעננת של ווידוי: כתיבה ישירה וקונקרטית, יומיומית; שירה המתרחקת מן הדרמה, מן השגב ומן המטאפוריקה הלירית כבדת המשקל. בכל אחד מהשירים מתקיים דיאלוג: עם אשה, עם מלחין, עם גוף, עם בדידות – שירים הסוחפים את הקורא לאירועים ולנקודות מפגש של המשורר עם בנות זוגו על רקע העיר תל אביב – כל זאת, דרך כתיבה ייחודית המצטיינת בהומור ובמעוף אסוציאטיבי חזק.

על המשורר

יקיר בן-משה, יליד 1973, חי ויוצר בתל אביב, חתן פרס ראש הממשלה לספרות לשנת 2012.
פרסם עד כה חמישה ספרים. "בכל בוקר מקריח לפחות אדם בלונדיני אחד" (הוצאת עם עובד, 2003), "תנשום עמוק, אתה נרגש" (סדרת 'כבר' בעריכת ליאת קפלן, הוצאת כרמל, 2009), "גני הזהב של העיר סנקטאפו" (הוצאת חרגול-עם עובד, 2010), "אח, לו היה לנו קלרינט" (סדרת 'כבר' בעריכת ליאת קפלן, הוצאת מוסד ביאליק, 2013)
ו"הדלתא של חייך" (בעריכת ליאת קפלן, הוצאת מוסד ביאליק, 2017).

המשורר קורא

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *