שִׁירָה פְּשׁוּטָה / שִׁירָה קַלָּה / כְּמוֹ בְּחֻפָּתָהּ כַּלָּה
שִׁירַת חָתָן הַמִּתְמַסֵּר / שִׁירָה קַלָּה לְלֹא הֶסְבֵּר
שִׁירַת אֲנִי וְלֹא אַחֵר / שִׁירָה שֶׁלֹּא צְרִיכָה גָּדֵר
שִׁירַת תְּשׁוּקָה וּנְשִׁיקָה / בְּלִי קֻשְׁיָה בְּלִי מְצוּקָה
שִׁירַת בָּשָׂר שִׁירַת הַגּוּף / שֶׁבָּהּ כֻּלִּי אֶהְיֶה אָפוּף
שִׁירָה בְּלִי אוּף שִׁירָה לָעוּף / הַרְבֵּה פָּנִים מְעַט פַּרְצוּף
שִׁירָה פְּשׁוּטָה שִׁירָה קַלָּה / אִתָּךְ אָרוּץ לִקְרַאת כַּלָּה

"ספר יסירה" מזמין את קוראיו אל ביתו המואר, אל שיח פואטי בין המשורר לבין אלוהיו, אהוביו המשוררים, נשמתו, שירתו. בנימין שבילי נוטל את גופו ואת נפשו, יוצא לדרך של פגישות עם טקסטים, שירים, משוררים, עם היש ועם האין. שירי ספר יסירה נכתבים בכל מקום: בחדר באתונה, בבית קפה רחוק, בשטוקהולם, ברכבת לירושלים, בכתבי ג'ק קרואק. השירים פוגשים את וולט ויטמן, את יונה וולך, את אבן גבירול, את ישוע, את דמיורגוס, את העלם מניח התפילין, את בת המלך שאבדה, את ג'ויס, את קאפקא, את ג'ני לינד ואבות ישורון.
העברית של שבילי עזה וקולחת, עשירה ומוסיקלית, מחוללת בשדות העברית לזמניה ולגווניה, מתבוננת באובדניה, חוגגת את יסוריה.

בנימין שבילי נולד בירושלים וחי בצור הדסה. למד ספרות עברית באוניברסיטה העברית. עוסק ביהדות, בחסידות ובתורות סופיות. על שירתו זכה בפרס הרי הרשון של האוניברסיטה העברית ובפרס ברנשטיין. על הפרוזה שלו זכה בפרס עגנון. חתן פרס ראש הממשלה תשנ"ח.
ספרי שירה: משפחה שחורה, הוצאת מראות, תשמ"ג. ילד מעיף עפיפון במאה הי"ז, הוצאת איכות, 1988. שירי געגועים למֶכָּה, הוצאת תמוז ואגודת הסופרים, 1992. שירי התייר הגדול, הוצאת שוקן, 1999. מילון חדש של יסורים,הוצאת שוקן, 2004.
ספרי פרוזה: קסטוריה, הוצאת שוקן, 1998. הירידה מן הצלב, הוצאת שוקן, 2000. פה לין הלילה, הוצאת שוקן, 2002. שביל החלב, הוצאת שוקן, 2005. ספרית הלב, הוצאת זמורה ביתן, 2011.

כתב יד

המשורר קורא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *