שקט
אַחֲרֵי שֶׁבָּדַקְנוּ הֵיטֵב אֶת רְשִׁימוֹת הַפְּצוּעִים וְהַהֲרוּגִים וְלֹא הִכַּרְנוּ אַף אֶחָד שָׁטַפְנוּ יָדַיִם, סִבַּנּוּ שׁוּב הֵיטֵב בִּשְׁבָבֵי הַסַּבּוֹן הַמֻּשְׁחָרִים שֶׁדָּבְקוּ לִשְׂפַת הַכִּיּוֹר כְּבָר יָמִים רַבִּים, וְשׁוּב שָׁטַפְנוּ, וְנִעַרְנוּ בְּכֹחַ, וְיָצָאנוּ. אֶת הַדֶּלֶת דָּחַפְנוּ בַּקַּרְסֹל, פָּנֵינוּ לְאָחוֹר, כְּמוֹ שֶׁזָּכַרְנוּ מֵאִמּוּנֵי הַלְּחִימָה בְּשֶׁטַח בָּנוּי.
בַּחוּץ לֹא הָיָה חַם וְלֹא קַר. קָטַפְנוּ שָׁלֹש חֶלְמִיּוֹת. הֵן הָיוּ גְּדוֹלוֹת וּבְשֵׁלוֹת בְּדִיּוּק בַּמִּדָּה הַנְּכוֹנָה, לֹא רַכּוֹת מִדַּי וְלֹא קָשׁוֹת. קִלַּפְנוּ אֶת עֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת הַקְּטַנִּים וּבָלַעְנוּ אֶת שְׁלָשְׁתָּן יַחַד, מִיָּד, וּבִכְלָל בְּלִי לִלְעֹס.
מה יש הוא קובץ של שירה בפרוזה ופרוזה קצרצרה, הסוחף את הקורא אל עולם פואטי יחודי, עולם מבוכי, מפותל בתוך עצמו, מחניק ומסוייט. זהו עולם מוזר מאד, שגיבורי ספרי ילדים רואים-ואינם-נראים צועדים בו לצד ציפורים פרה-היסטוריות, נווד הניזון רק ממחית אגוזי לוטוס, חברת הכנסת המנוחה בבה אידלסון ופרעה אמנחטף הרביעי; אבל, כפי שכותב אריאל הירשפלד (בשם וועדת פרס "טבע" לשירה), זהו גם עולם מציאותי עד אימה:
"ספרו החדש של זהר איתן, מה יש, מגלה שלב חדש בשירתו. הספר עשוי קטעי פרוזה שירית מרוכזת ביותר, המגוללים מעין עלילות המתרחשות לכאורה במציאות הזויה אך למעשה הן נמצאות במרכז הריאליה. המציאות של זהר איתן היא מציאות הרגש, או מוטב – מציאות הרגישות. העיוות הנראה כביכול במראות הוא רישומה של הרגישות על שדה הראיה. העולם אינו עומד מול האדם אלא מצליף בו במגלב, קורע ממנו את בשרו.
מה יש הוא קטלוג רב כוח של מכות הכאב והעלבון הנחתות על אדם בשלב הפיכחון של חייו, ולא פחות מכך, הוא תיאור של מבני הרגש הקמים להתגונן מפני העולם ולהיחלץ מצבת הקיום בתוכו – לא באמצעות בריחה או נסיקה מיסטית, אלא באמצעות המבט העז, יכולת ההגדרה וחוש ההומור.
ההישג בספר החדש הוא במציאה רבת ההשראה של דרך הדיבור/סיפור שבו, ובליטוש הרב, שנתן לניסוחיו ברק וגיבוש של מכתמים פילוסופיים, איפוק והומור בעלי אופי דק ומובהק כאחד, ומעל הכל – ביכולתו להביע כאב עז ולתת לו נוכחות מפוסלת, נוכחת ועתירת משמעות".
זהר איתן, יליד 1955, הוא מלחין וחוקר בתחומי התיאוריה והקוגניציה המוסיקלית. ספרו הראשון, שו-האי מתאמן בהטלת כידון (הליקון-מודן, 1996) זכה במלגת חזי לסקלי, בפרס הקרן לעידוד ספרי ביכורים ובפרס טבע לשירה. ספרו השלישי, שום שפה, ראה אור בסדרת כבר ב-2017.
המשורר קורא