עוד לא עוד | טוביה ריבנר

 

 

 

זיקוקין דינור, שיר בנוסח ישן

בְּרֶדֶת רֶכֶב הַשֶּׁמֶשׁ אֶל שִׁכְחַת לַיְלָה
וְאוֹרוֹ הַמֵּת שֶׁל הַסַּהַר עוֹלֶה לְאִטּוֹ
בּוֹא רֵעַ שְׁעוֹת הִרְהוּרַי וְנֵיטִיב אֶת לִבֵּנוּ
בְּיַיִן זָהֹב כְּזִיווֹ שֶׁל יָרֵחַ מָלֵא
וְהִנֵּה אֵין סְפֹר כּוֹכְבֵי צִבְעוֹנִין נוֹרִים לַחֲשֵׁכָה
חֲגִיגַת חַיֵּינוּ: זִקּוּקִין דִּי־נוּר.

 

איך לומר

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ
לֹא מִשּׁוּם וְלֹא בְּגִין
לֹא הַרְבֵּה וְלֹא בְּמִקְצָת
לֹא סְתָם כָּךְ וְלֹא בְּדִין
לֹא בִּכְדִי וְלֹא כִּי
לֹא כִּי מָצָאתִי וְלֹא כִּי מָצָאת
אִם תְּחַבְּקִינִי וְאִם תַּעַזְבִינִי לְבַדִּי
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ בְּכָל מְאֹדִי

 

שליחים

כְּמוֹ פֵּרוֹת שֶׁנָּשְׁרוּ וְהִשְׁחִירוּ
נָפְלוּ מֵהָעֵצִים בְּבֵית הַקְּבָרוֹת הַיְּהוּדִי שֶׁל פְּרָג
עוֹרְבִים עוֹרְבִים וְנָסְקוּ כְּאִלּוּ הָיוּ עוֹפוֹת הַחוֹל.

הָיִינוּ שָׁם עִם יוֹסְל שֶׁבָּא לְהָכִין אֶת תַּעֲרוּכַת קַפְקָא שֶׁלּוֹ
וְנִפְגַּשְׁנוּ עִם בְּנוֹת אוֹטְלָה שֶׁשָּׂרְדוּ: עִם וֶרָה שֶׁגַּם חָזוּתָהּ
גַּם דֶּרֶךְ סִפּוּרָהּ הִזְכִּירוּ אֶת דּוֹדָהּ, וְעִם הֶלֶן
שֶׁנִּשְּׂאָה לְצֶ'כִי כְּמוֹ אִמָּהּ וְהָיְתָה רוֹפְאַת פּוֹעֲלִים.

הַאִם כָּל זֶה הִתְרַחֵשׁ?
מַמָּשׁ וְלֹא מַמָּשׁ מִשְׁתַּלְּבִים בִּי מִדֵּי פַּעַם.
אֲבָל הֲרֵינִי רוֹאֶה אֶת עַצְמִי בְּמוֹ עֵינַי
מִסְתּוֹבֵב בֵּין הַקְּבָרִים הָעַתִּיקִים וְיוֹסְל אוֹמֵר:
שֵׁשׁ קוֹמוֹת זֶה עַל זֶה קְבוּרִים כָּאן.
אַחַת שֶׁלֹּא מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שָׂמָה פֶּתֶק עַל קֶבֶר הַמַּהֲרָ"ל.

אַךְ מַה פִּתְאֹם נָחֲתוּ הַיּוֹם שְׁלשָׁה
שְׁחֹרִים כְּהֶבֶל הַשָּׂטָן וְנֶעֶמְדוּ עַל הַדֶּשֶׁא הַגָּדוֹל
לִפְנֵי בֵּיתֵנוּ כְּמוֹ בָּאוּ לְהוֹדִיעַ דְּבַר מָה?

אֲנִי מַשְׁקִיעַ אֶת רֹאשִׁי הַיָּשִׁישׁ בְּסִפְרָהּ שֶׁל שִׁיבָּטָה טוֹיוֹ הַיְשִׁישָׁה:
"אֶשָּׁאֵר כָּאן עוֹד קְצָת, יֵשׁ לִי כַּמָּה דְּבָרִים לַעֲשׂוֹת"

וְלִבִּי שָׁח אֶל הַשְּׁלשָׁה וְאוֹמֵר לִי מַה שֶּׁהֵם שָׁתְקוּ.

הוא הולך בשדות

הוּא הוֹלֵךְ בַּשָּׂדוֹת.
בְּהִתְקָרְבוֹ רוֹאִים
פָּנָיו תּוֹלָעִים.
צַוָּארוֹ כְּשֶׁל נֶשֶׁר פְּגָרִים.
גּוּפוֹ קוֹרֵן בְּנֹגַהּ כְּחַלְחַל־יְרַקְרַק.
הַשִּׁבֳּלִים בְּשׁוּלֵי דַּרְכּוֹ מַאֲדִימוֹת.
בְּעָבְרוֹ מַשִּׁירִים הָעֵצִים בִּן רֶגַע אֶת יַרְקוּתָם.
בֶּעָרִים שֶׁהוּא חוֹצֶה קוֹרְסִים הַבָּתִּים לְתוֹךְ עַצְמָם.
הוּא הוֹלֵךְ קוֹמְמִיּוּת.
גַּפָּיו כְּשֶׁל חַיָּל רוּסִי בְּמִצְעַד נִצָּחוֹן.
מַעְלָה מַטָּה מַעְלָה מַטָּה
הוּא מַרְכִּיב מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ כֵּהִים גַּם בַּחשֶׁךְ.
הוּא צוֹעֵד לְלֹא הֶפְסֵק יוֹמָם וָלַיְלָה
אֵינוֹ פּוֹנֶה שְׂמֹאלָה, אֵינוֹ פּוֹנֶה יָמִינָה.
לִפְעָמִים נִפְרָם גּוּפוֹ וְרוֹאִים אֶת הַשֶּׁלֶד.
אַחַר כָּךְ שׁוּב נֶחְתָּם.
לִנְשִׁימוֹתָיו רֵיחַ שֶׁל רָקָב.
עַל הַיָּם הוּא מַבִּיט כְּחוֹלֵם.
כְּשֶׁאוֹמְרִים לוֹ שָׁלוֹם אֵינוֹ עוֹנֶה.
הוּא הוֹלֵךְ וְהוֹלֵךְ.

עין הדרקון

כְּשֶׁהָרוּחַ חוֹדֶרֶת
אֶל חֵיק הָעֵשֶׂב
הַדְּרָקוֹן בָּאִי קוֹמוֹדוֹ
שׁוֹמֵעַ מוּזִיקָה.
דִּמְעָה עוֹמֶדֶת בְּעֵינוֹ
לִפְנֵי שֶׁהוּא גּוֹמֵר
לִטְרֹף אֶת הָאַיָּל.

מָה עוֹשָׂה הַמּוּזִיקָה וּמָה אֵינָהּ עוֹשָׂה.
מְצַיֶּרֶת צְבָעִים בִּלְתִּי נִרְאִים
מְזַוֶּגֶת טוֹרֵף וְנִטְרָף
מְשַׁלֶּבֶת יֹפִי בְּכִעוּר, מְלַטֶּפֶת אֶת הַשְּׁתִיקָה.
מַעֲלָה דִּמְעָה בְּעֵין דְּרָקוֹן
וְשׁוֹבֶרֶת אֶת חֲנִית גְּרֵגוֹרְיוּס הַקָּדוֹשׁ.

 

טוביה ריבנר. צילום: נתן וסרמן
טוביה ריבנר. צילום: נתן וסרמן