דובים
הַלְּבָבוֹת נָהֲמוּ:
הָיָה הֶכְרֵחַ דָּחוּף
לִנְשֹׁם מַהֵר יוֹתֵר
אֶת הַמֶּרְחָק בֵּין
פְּעִימוֹת הַלֵּב
לִנְשֹׁךְ עָמֹק יוֹתֵר
אֶל תּוֹךְ הַכָּתֵף שֶׁלְּךָ
הַפַּרְוָה צָמְחָה בִּמְהִירוּת הָיִינוּ עַל אַרְבַּע
הַלַּיְלָה הָיָה חַם וְרָחָב. דָּהַרְנוּ דֶּרֶךְ הַיַּעַר
הָאֲדָמָה רָצָה תַּחַת הַכַּפּוֹת.
טִפַּסְנוּ עַל כָּל הָעֵצִים
טָרַפְנוּ אֶת כָּל הַחַיּוֹת וְחַסְנוּ עַל כֻּלָן
הָיָה שֶׁקֶט לְרֶגַע הַדָּם שֶׁלָּנוּ
דִּבֵּר
בְּשָׂפוֹת שֶׁלֹּא שׁוֹכְחִים אַף פַּעַם.
"כבר בקריאה ראשונה, השירים של תמר לוסטר הותירו אותי חסר נשימה. יש בהם את כל מה ש"טוב" בשירה: קצב, מוזיקליות, עולם – ובעיקר, את חריפות המגע של לשון נוגעת בלשון. באורח פלא, השירה הזאת פוסעת באופן יציב על התהום הנצחית, המזעזעת, הפעורה תמיד בין מלה לדממה. 
השירה של לוסטר בנויה מתנועת לשון אתלטית, גמישה מאוד, בעלת שפע של צירופים נדירים, נועזים ('אֲנִי מִתְחַתֶּנֶת עִם עַזָּה /וְעוֹשָׂה אִתָּהּ שְׁנֵי יְלָדִים'), גופניים ('אַתָּה מְלַטֵּף אֶת הַיָּרֵךְ שֶׁלִּי. יָדְךָ חֲלָקָה / וּלְבָנָה כְּמוֹ מָחַק, מַעֲלִימָה תַּחְתֶּיהָ / וְרִידַי יָרֵךְ כְּחַלְחַלִּים'), עטורי כאב ('נְשִׁימוֹת קְצָרות קָצְבוּ אֶת גּוֹרַל הָעוֹלָם: / לֹא נִתְאַחֶה שׁוּב') ויופי ('צִפֳּרִים הוֹלְכוֹת בָּנוּ וּבָאוֹת'). זו שירה חד פעמית, עשירה בתבונה וברגישות, ונדירה בכוח ספרותי." יקיר בן-משה
תמר לוסטר, ילידת 1984, גדלה בערד ומתגוררת בניו יורק. כעורכת דין, היא פועלת לקידום זכויות חברתיות ועבדה בעמותות וארגוני חברה אזרחית שונים. כיום, היא סטודנטית ועמיתת זכויות אדם באונ' קולומביה בניו יורק.
כלת פרס רחל נגב לשירה מטעם האוניברסיטה העברית בשנת 2012.
מוציאה לפועל הינו ספר שיריה הראשון.
ביקורת על הספר, אלי הירש
תירי עליו פלאשט, ספרים, "הארץ"
המשוררת קוראת
כתב יד
