קלסטרופוביה
מַה מֵּעֵבֶר לָעוֹר מַה
נֹּכַח הָעֵינַיִם הָעֲצוּמוֹת
מְמַלֵּא אֶת חֲלַל הַפֶּה
אַךְ לַוֵּשֶׁט לֹא חוֹדֵר
מַה זּוֹרֵם בִּתְעָלוֹת הָאָזְנַיִם
וְאֵינוֹ מַכֶּה בְּעוֹר הַתֹּף
אֶת קְצוֹת הַגַּפַּיִם מַה מְּמַשֵּׁשׁ
מִתְנַשֵּׁב בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת.
דָּלֶ"ת אַמּוֹתַי וְאֵין בִּלְתָּן:
תְּנוּעַת אֵיבָרִים בַּמֶּרְחָב, נְשִׁימָה
רֶגַע קָט שֶׁל דְּמָמָה
זֶה הַכֹּל. יוֹתֵר אֵין לְהַשִּׂיג:
עִוֵּר מֵצִיץ אֶל תּוֹךְ הָעֲרָפֶל סָבִיב.
עַל בְּלִימָה אַתְּ וַאֲנִי
סְחוֹר סְחוֹר בָּאֲוִיר הַדָּלִיל
וְאֵשׁ הַמַּחֲנָק בִּפְנִים.
"ינואר בגן עדן" נע בציר הנסתר שבין אלימות לחסד. שני הקטבים המנוגדים הללו מאפיינים את מערכות היחסים השונות בחיינו: בין גבר לאשה, בין הורה לילדו, בין שבט לפרט המשתייך אליו, בין אדם לאלוהיו, בין אדם לבין עצמו. באמצעות התבוננות קרה במציאות ותוך שימוש בלשון ובסמלים דתיים, הספר קורע את המסכה מעל פני חיי היומיום הבורגניים ומבקש לחשוף את אותו ציר של אלימות וחסד, של ייאוש ובקשת גאולה.
מיכאל אבשטיין מתגורר בירושלים ומרצה בתחום הערבית והאסלאם באוניברסיטה העברית. זהו ספר שיריו הראשון.
המשורר קורא
כתב יד
