תְּלוּיָה בֵּין שְׁנֵי עֵצִים
מַחֲצִיתוֹ הָרֵיקָה
שֶׁל הַיָּרֵחַ
באשו, משורר ההייקו הגדול בן המאה ה-17 כתב: "אל תלך בעקבותיהם של החכמים, חפש את מה שהם חיפשו". מה מחפש ההייקו? אולי את אותו רגע צלול של התגלות בו העולם, פנים וחוץ, חזית ועומק, נלכד באחת ונמסר כמו ללא תיווך. אולי את האפשרות למחות את אבק היומיום מעל הדברים ולראות אותם רעננים ומלאי חיים, כמו לראשונה.
על מנת שיוכל פשוט להיות, פושט שיר ההייקו מעל עצמו כל מה שיכול לעמוד בינו לבין הדברים. חף מוירטואוזיות לשונית וצורנית, מפיתויי הכוח המדמה, מרעבתנות האינטלקט הוא עושה את המירב והמיטב שבכוחן של מילים לעשות על מנת לנכוח בעולם.
מדף השירה העברי זכה לאורך השנים למספר תרגומים נפלאים מן ההייקו היפני הקלאסי (בעיקר פרי עבודתם של יעקב רז ויואל הופמן) אך רק נסיונות ספורים נעשו לתת לצורה הזו נוסח עברי. 50 שירי "קורת השער" מזמנים לקורא שלהם מפגש כזה.
טִפּוֹת עַל שִׁמְשַׁת הַקָּפֶה
הִשְׁתַּקְּפוּת הָאִשָּׁה
יָפָה מִמֶּנָּה
היכרות קצרה
"קורת השער", שראה אור ב-2015 בסדרת כבר, הוא ספר שירי הייקו. קדם לו "ימים סמויים" (כרמל, 2008), ספר של שירה לירית. הספר הבא: "התקווה 69", הוא ספר שירה קונספטואלי המורכב מ-69 ואריאציות על ההמנון. אני חבר בקבוצת והוצאת "ירח חסר" שמקדישה את פעילותה לכתיבה ולהוצאה לאור של הייקו בעברית. כמו כן אני אחד מעורכיו של כתב העת "ננופואטיקה", המוקדש לשירה ולספרות קצרה.
ספרים ועיסוקים ספרותיים שונים מאוד לכאורה, אבל אולי פחות משנדמה. מה שקושר את מעשי הכתיבה הללו הוא המשיכה אל טקסטים שאינם שמים במרכזם את האני. ההייקו, מעצם טבעו, מתבונן בכאן ועכשיו. השירה הקונספטואלית והאל-מקורית הן פרקטיקות שבהן הטקסטים לעיתים קרובות אינם מכילים אפילו מלה אחת שנכתבה על ידי מחברם. השירה הקצרה לסוגיה איננה מאפשרת לאני את מרחבי ההתפשטות להם הוא מורגל.
עצם ריבוי הסוגות הספרותיות גם הוא אולי חלק מהעניין. האני מיומן מאוד בהקמת מאחזים והרחבתם המהירה לאימפריות חובקות כל. קיפול תדיר וזריז של האוהלים הספרותיים והקמתם במקום אחר אינם מאפשרים לנטיית ההתפרשות הזו להכות שורש. ואולי משמעותית מכל עבורי היא הפעולה כחלק מקבוצה. ההזדמנות להשתאות נוכח חד-פעמיותן ורעננותן של התודעות המקיפות אותך, להיווכח פעם אחר פעם שמה שנראה לך כאמת הוא רק אפשרות אחת, לאו דווקא המוצלחת מכולן ושהמרכז – ממלכתו המובנת מאליה לכאורה של האני, מתגלה באמת רק כשהאני הזה מוסט הצדה.
מאמר של המשוררת עדנה גורני על הספר, התפרסם בגיליון יוני 2018 של 'אקולוגיה וסביבה – כתב עת למדע ולמדיניות הסביבה'.
המשורר קורא
כתב יד
אלכס בן ארי הוא יליד 1973. ספרו הראשון, 'ימים סמויים' ראה אור ב-2008 בהוצאת כרמל וזכה בפרס רמי דיצני לשירה לשנת 2014. הוא חבר בבלוג ההייקו העברי הקולקטיבי 'ירח חסר' (http://haikuinhebrew.com).