בגלל טעות אנוש | ענת זכריה

"בגלל טעות אנוש" מזמין אותנו לשיטוט בחדרי הנפש הכמוסים ביותר של משוררת חדה ומדוייקת, זו המעמידה מולה שורה שלמה של גברים, אבל לא נותנת לאף אחד מהם לגהור מעליה בפיתוי מסוכן כדי שהחיים יהיו תמיד לפניה. זו המבקשת פטור מילדים- מהשובע המוחלט, זו שרק נערים ינחמו אותה מול השמש כי לשכב במיטות זוגיות לא נוגע לה.
"בגלל טעות אנוש" הוא ספר שנע בתוך לולאות פסיכו-פיזיות מתוך נסיון לשמור על שיווי משקל עדין בין חשיפה והסתרה, בין חולשה וכוח, בין תקינות פוליטית פמיניסטית לפריעת סדר. לעיתים בקולה היחיד ולעיתים בקול הרבים.

ענת זכריה צלמת, מנחה סדנאות כתיבה במנשר, באוניברסיטה הפתוחה ובקבוצה ביפו- ביה"ס למחול. היא יועצת התוכן של עלמא- בית לתרבות עברית, ושל כנס השוק בעין השופט, ומבקרת המחול של ידיעות אחרונות.
על שירתה זכתה זכריה פעמיים בפרס "שירה על הדרך" של עיריית תל-אביב, בפרס פסטיבל השירה הבינלאומי "שער" למשורר צעיר בשפה העברית ב 2005, ובציון לשבח בפסטיבל השירה במטולה 2008.
לאחרונה הוזמנה ליצג את ישראל בפסטיבל "פרנסוס לשירה", אירוע השירה הגדול ביותר שיתקיים בבריטניה לקראת אירועי המשחקים האולימפיים שיפתחו ביולי 2012.
ספרה הראשון "יפה אחת קודם" יצא בהוצאת הליקון ב 2008. "בגלל טעות אנוש" הוא ספר שיריה השני. ספר שיריה השלישי, פלשתינה אי, יצא בסדרת כבר.

אַל תַּעֲשֶׂה לִי יֶלֶד
מוּל תִּינוֹקוֹת אֲנִי אֲחוּזַת
נְבוּאַת לֵב מְעִיקָה
כָּל כֹּחוֹת הַבָּשָׂר עֲצוּמֵי עֵינַיִם
עִוְרִים לַסְּדִינִים.
וְאֵינֶנִּי אוֹמֶרֶת:
אֵלֶּה חֹרֵי הָעֵינַיִם,
אֵלֶּה אוֹתָם דְּבָרִים וְרֻדִּים,
אֵלֶּה הַיְלָלוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת,
אֵלֶּה הַשָּׂדוֹת הָרְחוֹקִים,
זֶה הָעוֹלָם שֶׁהוֹרֵג וְאוֹכֵל,
זֶה הַנֶּצַח, כַּמָּה זְמַן
עַד שֶׁנַּגִּיעַ גַּם לְשָׁם?
וְאֵינֶנִּי אוֹמֶרֶת
לֹא עוֹד תְּהוֹם חוּץ מִמֶּנִּי.
אַל תַּעֲשֶׂה לִי יֶלֶד
אֲנִי אוֹמֶרֶת
אַל תַּעֲשֶׂה

כָּל הַבָּשָׂר וְהַשֻּׁמָּן, הַקָּפֶה וְהַמַּאֲפֶה

גרְעִינֵי הַחַמָּנִיָּה בְּמֶלַח יָם אַטְלַנְטִי,
כָּל הַפְּרִיטִים הַתּוֹאֲמִים, הַכָּרִיּוֹת

עִם רָאשֵׁי נְמֵרִים מְצֻיָּרִים.

כָּל הַצְּלָלִים הַחוֹשְׂפִים אֶת הַיֹּפִי בַּתְּנוּעָה,

כָּל הַמְרַפְרְפִים כַּעֲטַלֵּפִים

מֵעַל מְקוֹר אוֹר קַר,

וְטַפֶּט שֶׁל שׁוּנִית אַלְמֻגִּים

לְאַשְׁלָיַת מַעֲמַקִּים.

כָּל הַנָּשִׁים שֶׁבְּשָׂרָן עָקוּד

בִּרְצוּעוֹת בֶּגֶד הַיָּם,

כָּל הַכְּתָרִים הָרְאוּיִים, הוֹד הַטַּוָּס,

הַתּוּפִינִים. כָּל הַמְאַוְרְרִים

הַנֶּאֱבָקִים עַל חַיֵּיהֶם

שְׁכוּבִים עַל גַּב הַתִּקְרָה,

חֲלָקִים שֶל בַּרְזֶל מְמֻחְזָר,

מַנְעוּלִים, פְּצִירָה, סַכִּין, בְּרָגִים,

וְהַדְּיוֹ הַמַּשְׁחִירָה הַמַּכְתִּימָה

אֶת בִּגְדֵי הַיְלָדִים.

כָּל לוּחוֹת הַזְּכוּכִית הַבּוֹנִים

עִיר חֲדָשָׁה וּשְׁקוּפָה,

חֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת הַנָּאֶה הַמִּתְעַקֵּל בַּפִּנָּה,

כָּל הַמּוֹדָעוֹת שֶׁהֻדְבְּקוּ עַל מוֹדָעוֹת

שֶׁהֻדְבְּקוּ בְּנִגּוּד לַחֹק,

"נֶגֶד הָעֲבַרְיָן יִנָּקְטוּ הֲלִיכִים מִשְׁפָּטִיִּים.

רְאוּ הֻזְהַרְתֶּם!"

כָּל בַּקְבּוּקֵי הַבִּירָה הָרֵיקִים, שַׂקִּיּוֹת אַשְׁפָּה שְׁחוֹרוֹת,

כֵּהֵי עוֹר מֵאַפְרִיקָה

אָדֹם שֶׁהוּא גַּם חוּם בָּהִיר

וְצָהֹב שֶׁהוּא גַּם חִוֵּר.

וְיָרֵחַ הָעוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו בַּטֶּלֶוִיזְיָה

וּשְׁלוּלִית הַמַּיִם שֶׁנִּקְוְתָה עַל הָרִצְפָּה

וּדְמָמָה.

כָּל עֲדַת הַכְּלָבִים עַל חֲתַלְתּוּל בּוֹדֵד,

כָּל הַעַכְבָּרִים בַּשָּׂדוֹת הַצְּהֻבִּים,

וְהַשְּׂרִיטָה וְהַקִּלּוּף הַחוֹשְׂפִים אוֹר בּוֹרֵא וּמַכְחִיד

דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵנוּ.

וְהָרוּחַ הַסּוֹעֶרֶת בְּטֶרֶם נַרְחִיק,

וְהַגֵּאוֹמֶטְרְיָה, וְהַסִּימֶטְרִיָּה וְהַ"דּוֹקְטוֹר! דּוֹקְטוֹר!",

וְהַסּוּס הַטְּרוֹיָאנִי שֶׁל הַמָּוֶת.

עיתונות

ביקורת מאת רפי וייכרט, ynet

ביקורת מאת אלי הירש, ידיעות אחרונות